<h1>ראבי"ה סימן תס"ח</h1>
<h2>דף לה.</h2>
אלו דברים שאדם יוצא בהם ידי חובתו בפסח בחיטים בשעורים ובכוסמין ובשבולת שועל [ובשיפון]. והני הן, אבל אורז ודוחן לא, דכתיב [דברים ט"ז] לא תאכל עליו חמץ וגו', דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהם ידי חובתו במצה יצאו אלו שאינן באים לידי חימוץ אלא לידי סרחון. ולית הילכתא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבים על חמצו כרת ואדם יוצא ב[ו] ידי חובתו בפסח. ואפילו לכתחילה שרי, דגרסינן בפרק בתרא [קי"ד ע"ב] רבה בר רב הונא מהדר אסילקי וא[רוזא] אמר רב אשי שמע מינה לית דחש להא דרבי יוחנן בן נורי וכו'. ויוצאין בדמאי ובמעשר ראשון שנטלה תרומתו ומעשר שני והקדש שנפדו, הכהנים בחלה ובתרומה אבל לא בטבל וכו'. ועיסה שנלושה ביין ושמן ודבש אין חייבין על חימוצו כרת, דהוה ליה מי פירות ומי פירות אין מחמיצין. ואפילו לכתחלה מותר, דאמר רבא [לקמן מ' ע"א] [זקיפ]א נמי שרי מי פירות [אין מחמיצין], והילכתא כרבא. וכן לגבי [ותיקא] אמרינן לקמן [ל"ט ע"ב] אמרי דבי רבי שילא וותיקא שרא, ומוקמינן לה במישחא [ו]מילחא, משום דמי פירות נינהו. ואין לומר בששמרו מיירי, ומיהו במיא ומילחא אי אפשר לשמרו מחימוץ, דלא משמע הכי. וכן בחלב נמי שרי, ודוקא בלא תערובת מים. מיהו בליל יום טוב ראשון לא נפיק ידי חובתו בעיסה שנילושה בכל הני, דהוה ליה מצה עשירה, ואנן לחם עני בעינן, כדאמר ליה רבי יהושע בן לוי לבניה יומא קמא לא תלושו לי בחלבא ומכאן ואילך לישו לי בחלבא. וכעין תורא, דשרי. ודכוותה אמרינן [מ' ע"א] לגבי [חצבא] ד[א]בשונא. כך פירש רב ניסים ורבינו תם. [ו]מה שהביא רבינו שלמה דמי פירות חמץ נוקשה מיהו הוי, אבל כרת אין חייבין, כדאמרינן בפרק כל המנחות [באות מצה נ"ד ע"א] תפוח שריסקו ונתנו לתוך העיסה וחימצה הרי זו אסורה, ומסקינן דלרבנן חמץ נוקשה הוי, מפרש לה רבינו תם על ידי מים, והילכך מכח המים שהם עמם מהני בהדדי ומחמי[ץ]. וכן משמע הלשון, דקתני תפוח שריסקו ונתנו לתוך העיסה, משמע שכבר היתה עיסה מקודם שנלושה במים כבר. ורב ניסים אמר דלא סמכינן אההיא דמנחות, דגרסינן הכא בפירקין בירושלמי [ה"ד] תמן תנינין תפוח שריסקו וכו' תני רבי יוסי מתיר רבי יוסי ברבי חנינא אמר במחמץ במימיו פליגי אבל במחמץ בגופו מותר. ואיתא נמי בריש מסכת חלה. ואף על גב דבתוספתא [תרומות פ"ח ה"ט] תניא רבי יוסי אומר אין חימוצו חימוץ, סמכינן אירושלמי דגרסינן רבי יוסי מתיר. פירוש מחמץ במי[ם] הנסחטים ממנו, ולא מיירי במים אחרים. ולדברי רבינו תם צריך לפרש מלבד מלישת העיסה חימוצו במימיו. מכל מקום שמעינן מינה דנוקשה לא הוי, לא שנא במימיו ולא שנא בגופו. הילכך סמכינן אירושלמי ואגמרא דידן דפירקין דחצבא ד[א]בשונא ואתרי שיבולו דשרי לכתחלה. ולפי דבריהם מותר לעשות מקמח וחלב מאכל לתינוקת שקורין פפ[ד]ל, ובלבד שלא יערב בו מים. ובפרק כל המנחות [באות מצה נ"ז ע"א] גרסינן מנחת נסכים (ד)מי פירות הם אמר ריש לקיש אומר היה רבי [יוסי הגלילי] מנחת נסכים מגבלה במים והיא כשירה, משמע שבלא מים אין כאן חימוץ ובמים הוי חימוץ גמור. ואף על גב דרפיא, שיש לומר דבלא מים נוקשה מיהו הוי, מיהו אהני דפירקין סמכינן דשרי. וגרסינן בירושלמי [פ"ב ה"ד] רבי יהושע בן לוי אומר כזית שאדם יוצא בו ידי חובתו בלילה הראשון צריך שלא יהא בו משקים, פירוש יין ושמן ודבש, רבי יהודה אומר לעכב רבי ירמיה אומר למצוה. ובירושלמי בפרק אלו עוברין [בפסח] אמר רבי מנא וכולהו על ידי [מים]. ונראה לי דבבצים נמי מותר ללוש בלא מים, ואין חימוצו חימוץ. ובתשובות כתב שאלו את רבי מהו ללוש בפסח בבצים, ולא אמר רבי (יוסי) לא איסור ולא היתר. אבל בלילה ראשון לא. גם בשם רבינו תם [מצאתי כתוב] להתיר. תניא בתוספתא [פ"ב הי"ג] יוצאין במצה המתובלת בין שתבלה [באילפס בין שתבלה] בקדירה.
<h2>דף לו.</h2>
וכיון דרבי יהושע בן לוי קאי כרבי עקיבא הילכתא כרבי עקיבא, דמעשה רב, ו[ל]רבי עקיבא ודרבי יהושע בן לוי מותר בלישה וקיטוף. לבד מליל הראשון, דאפילו בקיטוף אס[ור כ]חכמים, שהוי מצה עשירה, ואפילו בלא מים. ובהלכות גדולות, כתב דישרף מיד, וכתב שעל ידי מים מיירי. ומדבריו שמעינן נמי דבלא מים שרי ללוש בהן. ושוין שאין לשין את העיסה בפושרין, שאי אפשר בשימ[ור]. ואף על גב דמנחות נלושין בהם ומשמרים, כהנים זריזין הן, ואפילו אם ישראל לשין, במקום זריזין מיהא איתא.
